עמוד הבית
פרופיל משרד
דוגמאות לחוזי עבודה
ימי עיון והשתלמויות
דיני עבודה-המדריך המלא
קישורים
ייעוץ
פורסם בעיתונות
העסקת עובד במשק בית
טפסים דיני עבודה
ספר חוזים והסכמים
צור קשר
חיפוש
קטגוריות
רישום לעדכונים
קוד אבטחה
קראתי את תקנון האתר ואני מסכים לאמור בו.
כניסת משתמשים
שם משתמש:
סיסמה:
משתמש חדש ?
שכחת סיסמה ?
» משרד התמ"ת
» היתר לפיטורי עובד במילואים - ועדות תעסוקה
» בתי הדין לעבודה
» המוסד לביטוח לאומי
» רשות המיסים
» שירות התעסוקה
קטגוריה ראשית » שעות עבודה ומנוחה » מקור הזכות לתשלום עבור כוננות הוא חוזי כך שהצדדים רשאים לקבוע את תנאי הזכאות ואת היקפה בהסכם, אולם לא ניתן לגרוע מזכויות להן זכאי העובד מכוח משפט העבודה המגן

מקור הזכות לתשלום עבור כוננות הוא חוזי כך שהצדדים רשאים לקבוע את תנאי הזכאות ואת היקפה בהסכם, אולם לא ניתן לגרוע מזכויות להן זכאי העובד מכוח משפט העבודה המגן

תעא 1991-06, 1992-06, 1994-06 דורון עוזי ואח' נ' אמנור קיסריה שרותי אבטחה ומוקד בע"מ, ניתן ביום 22.11.2009, ע"י מותב בהרכב כב' השופטת מ' פריימן ונציגי הציבור מר ויצנר ומר רון.
 
עובדות
התובעים, מר דורון עוזי, מר יעקב היקרי ומר משי ישיבייב עבדו בתפקיד סיירים (להלן – הסיירים), אצל הנתבעת, אמנור קיסריה שירותי אבטחה ומוקד בע"מ (להלן – החברה). 
 
הסיירים טענו, כי על מנת לחסוך בהוצאות שכר, יצרה החברה יציר כלאיים שנקרא על ידה "משמרות כוננות". לטענתם, משמרת כוננות היא משמרת שבה משמש הסייר בתפקידו כרגיל, אלא שהוא רשאי לשהות בביתו בין קריאה לקריאה. לטענתם, הם לא היו רשאים במהלך משמרת כוננות לצאת מאזור ביתם, היו מחויבים להחזיק את מכשיר הקשר פתוח לקריאות, לשאת נשק ולהיענות לכל קריאה שמופנית אליהם. עוד נטען, כי אין כל הבדל בין משמרת "כוננות" למשמרת רגילה.
 
לטענתם, עבור משמרת כוננות שילמה להם החברה שכר חלקי, וקבעה באופן שרירותי "מכסת מינימום" של קריאות לילה, שרק אם הסייר עבר אותה תחשב לו המשמרת כמשמרת "רגילה". כמו כן, טענו, כי מכסת המינימום הנדרשת היתה גבוהה מאוד, וכי החברה לא לקחה בחשבון בחישוביה את הזמן הרב שנדרש לכל קריאה ואת זמן הנסיעה אל מקום האירוע וממנו ולפיכך יש לחייב את החברה להשלים את שכרם במשמרות הכוננות לשכר מלא.
 
לטענת החברה, העובדים שובצו במשמרות בונוס שנקראות "כוננות סיור" אשר הקנו להם תנאים עדיפים. במסגרת כוננות הסיור אין העובד מגיע כלל לעבודה אלא אם הייתה קריאה במוקד החברה ודווח על פריצה לבית עסק. העובד יכול לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד הוא שוהה בגבולות הגיאוגרפיים של גזרת הכוננות וזמין במכשיר הקשר. החברה טענה, כי הסיירים ניצלו את משמרות הכוננות לעיסוקיהם הפרטיים, לרבות מנוחה, צפייה בטלוויזיה וכדומה.
 
עוד נטען, כי כמות הקריאות במהלך משמרת הלילה נמוכה מכמות הקריאות ביום ומספר הקריאות המזכה בשכר של משמרת רגילה נקבע מראש על פי התוויה של מועצת פועלי זכרון יעקב ולא בצורה שרירותית. לפיכך השכר הניתן בעבור משמרת כזו אינו זהה לשכר הניתן עבור משמרת סיור או משמרת רגילה.
 
השאלה העיקרית שעמדה בפני בית הדין האזורי לעבודה היתה האם יש מקום לחייב את החברה לשלם לסיירים תמורה מלאה בגין הכוננויות שביצעו, מן הטעם שלטענתם המדובר בשעות בהן עמדו לרשות העבודה, ולפיכך מגיע להם שכר עבודה בגין אותן שעות.
 
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה פסק
המקור הנורמטיבי לתשלום עבור דמי כוננות הוא חוזי. מאחר ומקור הזכות לתשלום עבור ביצוע כוננות הוא הסכמי, הצדדים רשאים לקבוע את תנאי הזכאות לה ואת היקפה בהסכם. יחד עם זאת, הסכם בין הצדדים אינו יכול לגרוע מזכויות להן זכאי העובד מכוח משפט העבודה המגן.
 
מהראיות עולה, כי הוסכם במפורש שהסיירים לא יהיו זכאים לשכר מלא עבור כוננויות וכי יקבלו שכר מלא רק עבור משמרת בה ביצעו מספר קריאות מינימאלי מסוים וכי הובהר להם עם קבלתם לעבודה כי לא יקבלו תמורה כספית מלאה בעד הכוננויות.
 
הסיירים לא נדרשו במהלך הכוננות לשהות במקום העבודה ולא שהו בחצרי המעביד, אך היה עליהם להיות דרוכים ומוכנים במקרה של קריאה, אז נדרשו להגיע במהירות האפשרית ובמדים למקום האירוע. אך עדיין הסיירים היו חופשיים לעשות כרצונם בין קריאה לקריאה ויכלו לשהות בביתם.
 
לאור ההלכה הקובעת כי "שעות כוננות" בהן עובד פנוי "לעשות לעצמו" לא יחשבו שעות עבודה, יש להפריד בין השעות בהן הסיירים נקראו לעבודה בפועל ("הקריאות") ובין הזמן בו לא עבדו בפועל אף שהיו דרוכים ונכונים לענות לקריאות.
 
הסיירים עבדו בממוצע בפועל כ-5 שעות בכל משמרת כוננות. עבור שעות אלו הם זכאים לתשלום מלא. מאחר ועבור משמרות כוננות בלילה שולם לסיירים שכר בשיעור 50% משמרת, כאשר, על פי הקביעה לעיל עבדו בפועל בממוצע 62.5% משמרת (5/8 שעות), הרי שהסיירים זכאים להשלמה של 12.5% מהשכר המלא.
 
סוף דבר – התביעה התקבלה בחלקה. החברה חויבה לשלם לכל אחד מהסיירים הוצאות משפט בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

הדף עודכן בתאריך 05.12.2012

הדפסה  
 שלח לחבר
כל הזכויות שמורות להילה פורת, עו"ד
טל: 072-2570600
סימפלי סמארט בניית אתרים
עמוד הבית מאמרים צור קשר